למה החברה מתקשה כל כך להשיג את המטרה הראויה והמוסכמת של השילוב? חלק מן הקושי נובע מכך שאנחנו מדברים על קשת אדירה של מוגבלויות וקשיים שיש להיערך אליהם ולהכירם.
למה אנחנו מתכוונים כאשר אנחנו מדברים על שילוב? הרי אנשים עם מוגבלויות אינם עשויים מקשה אחת ואין דרך אחת פשוטה ומוגדרת לשלב את כולם בכל סוגי הפעילויות החברתיות. כל מוגבלות מביאה עמה אתגרים משלה, ודורשת שילוב מיוחד ומותאם. איך אפשר, אם כך, לדבר על שילוב כעל מושג יחיד ונוקשה?
במובנים מסוימים השילוב הוא אכן מטרה מורכבת ורבת פנים, אך מדובר בקריאת כיוון חד משמעית שהחברה לקחה על עצמה. כאשר החברה הגדירה, למשל, שילדים שיש להם כל סוג של לקות זכאים להשתלב במערכת החינוך הרגילה – זה אומר שכל מקרה חייב לקבל התייחסות פרטנית ומותאמת. ההנחה העומדת בבסיס רעיון השילוב היא שחברה דמוקרטית ופלורליסטית מחויבת בצורה העמוקה ביותר לשלב את כל סוגי האוכלוסיות ולהימנע בכל מחיר מהדרתן.
חוק שוויון הזכויות מגדיר אדם עם מוגבלות בצורה הבאה: "אדם עם לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים". מקובל לדבר על של שתי סטיות תקן מן הממוצע כדי לדבר על לקות – כלומר, בצורה הפשטנית ביותר אפשר להסביר שאנשים עם לקויות הם פשוט אנשים שחורגים מן הנורמה במידה ניכרת. ישנן דרכים רבות לתאר את הלקויות, ואחת הדרכים המקובלות היא לחלק אותן לארבעה תחומים מרכזיים:
מוגבלויות חושיות – בעיקר מוגבלות בשמיעה ובראייה.
מוגבלויות פיזיות – כלומר, כל סוגי ההפרעות לפעילות המוטורית כגון שימוש בכסא גלגלים או בקביים, ובכלל זה גם אפילפסיה והפרעות נשימה.
מוגבלויות נפשיות – על הסקאלה הרחבה הזו מציבים את כל התחומים של הפרעות הנפש.
מוגבלויות קוגניטיביות – כל סוגי הקשיים בהתפתחות השכלית. גם כאן מדובר בהגדרה רחבה שאליה משתייכים אנשים שלהם פיגור שכלי, אנשים עם אוטיזם ואנשים עם קשיי למידה כגון דיסלקציה או הפרעות קשב וריכוז.
ההגדרות הללו הן כוללניות ביותר, בעיקר כאשר חושבים על הקשת האדירה של המקרים שהן מנסות לתאר. למשל, כאשר מדברים על אנשים עם אוטיזם: תחת מילה אחת פשוטה אנחנו פוגשים קשת רחבה של לקויות: אוטיזם קלאסי, תסמונת אספרגר, תסמונת רט, הפרעה התפתחותית נרחבת לא משויכת והפרעת ילדות די אינטגרטיבית. גם בתוך כל-תת קטגוריה מן הסוג הזה נפגוש במקרים קשים יותר ופחות, וברמות תפקוד משתנות.
הסקירה לעיל מדגימה שהקושי אכן קיים, ולא במקרה תחום השילוב הוא תחום מורכב כל כך. מדובר בקשת רחבה מאד של מוגבלויות ולקויות ושילוב כל סוגי האנשים עם כל סוגי הלקויות בהכרח מעמיד אתגר בפני הציבור. ועם זאת, ההבנה שישנם סוגי לקויות רבים כל כך מביאה בתורה להכרה בתרומה האפשרית של אוכלוסיות מגוונות ומיוחדות של אנשים שעד כה הודרו במקרים רבים מהחברה הכללית. השילוב הוא צעד הכרחי וחיוני במסלול שלנו לחברה צודקת, מועילה ומכילה.
