מה משמעות המילה יפה? וחשוב מכך, מה אנחנו כחברה רוצים שהמילה הזו תשקף? הרשתות החברתיות מניעות שינוי בעולם האופנה שמגיע בהדרגה גם לעולמם של האנשים עם המוגבלויות.
מוסכמה ידועה היא שעולם האופנה לא רק מייצר מציאות וקובע מגמות אלא גם משקף את החברה שפועלת סביבו. בשנים האחרונות אנשים רבים מתקוממים מול ההכתבה הפשטנית של עולם האופנה שמקבל לשעריו רק אנשים צעירים, רזים, יפים ובהירי עור. ההתקוממות הזו מתרחשת ברחבי העולם כולו וגם בישראל. הרשתות החברתיות הן כלי חשוב לקידום האג'נדה שדורשת שינוי בהגדרה החד-ממדית של המושג 'יופי'. בהדרגה הדיון עבר מן הרשתות החברתיות לאמצעי תקשורת מסורתיים יותר ואנו פוגשים דיונים מרתקים על גילן של הדוגמניות ומשקלן לצד דרישות לגיוון אתני ולהפסקת עיבודי הפוטושופ של התמונות. הדיון הזה נשמע שטחי לכאורה, אבל כאשר חושבים על כך שעולם האופנה מייצר דימוי גוף שרק אחוז זעיר מן האוכלוסייה יכול להזדהות איתו, מבינים שמרבית האנשים חווים תסכול ורגשי נחיתות. רק שינוי בדימויים שמעביר עולם האופנה יסייע להרחבת דימוי היופי ולהכללתן של אוכלוסיות רחבות שהודרו ממנו לחלוטין.
עולם האופנה סירב בתחילה לקבל את הטענה שליופי יש פנים רבות ולשנות את המודל שפרנס אותו שנים. אבל עם הזמן – אולי בגלל חישובים ציניים ואולי בזכות חשבון נפש אמיתי – אנו עדים לשינוי של ממש. בימים אלה אנחנו מתחילים לחזות בהכללתה של האוכלוסייה המודרת והמקופחת ביותר: אנשים שיש להם מוגבלויות. אין ספק שכאשר אושיות האופנה ירתמו את כוחן האדיר לשינוי של הדימוי של המילה 'מוגבלות' ולהכללתה במושגי היופי הנפוצים יתחולל שינוי עומק אמיתי בחברה. ההתפתחויות האחרונות מוכיחות שיש תקווה לשינוי.
כאשר אנו מדברים על שינוי, אין הכוונה לחברות קטנות ונידחות. ענקית האופנה טומי הילפינגר השיקה ממש עכשיו קמפיין מרהיב אשר מציג אופנה לילדים עם מוגבלויות. ילדים מקסימים שלהם מוגבלויות שונות הציגו לעולם את הבגדים היפים והנוצצים שעוצבו במיוחד. ברור, הבגדים הללו מתאימים לכל ילד וילדה ובכך הם מעבירים בצורה החזקה ביותר מסר חד וצלול: מדובר בילדים ככל הילדים, והם מוצגים כמושאים להערצה. מכיוון שתרבות הערצת הדוגמנים והזוהר היא מציאות מוגמרת, נראה שנבחרה כאן דרך חדשה ומעניינת להעצים ילדים עם מוגבלויות.
הקמפיין הזה הוא שיאו של מהלך שמובילות עמותות ויזמים חברתיים לשינוי המודל הנוקשה והאחיד של המושג 'יופי'. לאט ובהדרגה השתלבו על המסלולים דוגמניות בעלות רקעים אתניים שונים. הצעד הבא היה הדרישה למידות גוף מגוונות וטווח גילאים רחב יותר, ולבסוף התחלנו לראות דוגמנות בעלות לקויות אסתטיות שונות – עיניים בצבע שונה, מחלה הויטיליגו שמייצרת טלאים לבנים על עור לבן וכן הלאה. הצעד הבא היה שילובן של דוגמניות יפיפיות עם מוגבלות כגון דוגמנית שנולדה ללא כף יד.
ברור, השינוי עודנו בחיתוליו. מודל היופי עדיין לא השתנה באמת, אך דומה שעצם הדרישה לשינוי הוכרה והתקבלה על ידי עולם האופנה. ההבנה שמדובר בצורך אמיתי של אוכלוסיות רחבות חלחלה לאיטה, וכעת אין מדובר עוד בדיון אסתטי-רכילותי אלא בדיון עומק אמיתי בשאלות חברתיות חשובות. הציבור חייב להמשיך לתבוע מחברות האופנה להמיר מודלים בלתי אפשריים במודלים שיש להם משמעות ועוצמה. מכיוון שהחברה האנושית עוסקת, וכנראה תמשיך לעסוק תמיד, בשיפוט שטחי המתבסס על מראה חיצוני – ישנה חשיבות מכרעת לכך שנגוון ונפתח את ההגדרות שלנו למושג היופי.