למרבה הצער, נראה ששילוב אנשים בתחום התעסוקה הולך בכיוון הלא נכון אצלנו בישראל, ואנחנו מגלים על דפי העיתונים חדשות מצערות. נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים דיווחה על ירידה של 12% בהעסקתם של אנשים עם מוגבלויות בשלוש השנים האחרונות.
1.4 מיליון אנשים עם מוגבלויות חיים בישראל, ושיעורם 17% מהאוכלוסייה הכללית. ב2015 שיעור ההעסקה היה 51% מציבור האנשים עם המוגבלויות בעוד שב2013 הועסקו 57% מכלל ציבור האנשים עם המוגבלויות. נתונים אלה מצערים במיוחד לנוכח שורה של צעדים וחקיקה שנעשו בישראל כדי לשפר את המצב. מפתיע לגלות שבפועל המטרה לא הושגה וישנה אפילו נסיגה משמעותית.
לפי דו"ח של מבקר המדינה בישראל יש מדיניות מתקדמת שאינה מיושמת בפועל. כך למשל הממשלה קבעה מטרה של העסקת אנשים עם מוגבלויות במגזר הציבורי כך שמספרם יגיע ל3% מכלל עובדי המגזר. למרבה הצער, מטרה יפה זו לא מומשה עדיין. היעד ל2017 שמדבר על 7% העסקת אנשים עם מוגבלויות מכלל עובדי המגזר הציבורי – נראה רחוק מאי פעם.
מה אפשר לעשות כדי לשפר את פני הדברים?
ראשית, נבחנים שינויים בחוק לרון שנקבע על מנת לעודד אנשים עם מוגבלות לצאת לעבודה מבלי לשלול את הקצבה שלהם. מסתבר שבמקרים רבים לא משתלם לאנשים עם מוגבלויות לצאת לעבוד ולאבד את הקצבה, והחוק שנקבע לא פתר את הבעיה בצורה יעילה. כדי לשפר את המצב עובדים כעת בכנסת על שיפורים ושינויים בחוק.
דרך חשובה נוספת לעודד את התעסוקה בקרב הציבור הגדול והחשוב של אנשים עם מוגבלויות היא הענקת תקציבים ותמריצים למעסיקים. מדיניות זו תשתלם בוודאות מכיוון שהיא הופכת אזרחים רבים לעצמאים ובעלי יכולת פרנסה.
בנוסף – חייבים לבצע חריש מאד עמוק בהגברת המודעות לחשיבות השילוב. חוסר ידע, חסמים פסיכולוגיים וחששות לא רציונליים בקרב המעסיקים מונעים מהם לחפש אחרי העובדים המצטיינים והמסורים שמציע ציבור האנשים עם המוגבלויות.
חשוב להזכיר גם את יישום החלטת הממשלה לגבי רף העסקה מינימלי לציבור האנשים עם המוגבלויות במגזר הציבורי. החלטה זו, כאשר נזכה לראותה מיושמת, אמורה לפתוח בפני עובדים רבים את הדרך לפרנסה ושגשוג.
ולבסוף עולה כתמיד שאלת ההנגשה. כאשר מקומות תעסוקה רבים אינם מונגשים, כאשר התחבורה הציבורית לא מספקת מענה מלא וכאשר המדינה לא מספקת הכשרות מתאימות – נוצרים חסמים שקשה מאד לאדם הבודד לפרוץ אותם.
