מה הדרך הנכונה לתאר אנשים שיש להם מוגבלות כזו ואחרת? איך אנחנו פונים אליהם ומדברים עליהם? התשובה פשוטה ונכונה לכל אדם באשר הוא…
דומה שאפילו בישראל, ארץ הת'כלס והדוגרי, חל תהליך של שינוי הדרגתי לכיוון של שפה נקייה מקונוטציות שליליות ומקטינות. אמנם ישראלים רבים עדיין מביעים זלזול בשפת ה'פוליטיקלי קורקט', אבל למרות הזלזול וההתנגדות השינוי שריר וקיים. בשפה העברית ישנן לא מעט מילים שגורות אשר שינו את מעמדן והפכו למוקצות מחמת מיאוס.
הסיבה להצלחתו היחסית של תהליך ה'ניקוי' של השפה מן המילים הללו נובע מכך שלמילים עצמן יש כוח, וכולנו חשים בו. כאשר משתמשים במילה מקטינה או בעלת משמעות מעליבה לגבי מיעוט או אדם, הזלזול הגלום בתוך המילה עצמה מחלחל ומשפיע על האופן שבו אנו תופסים את הציבור או האדם שבכבודו זלזלנו. וממש כפי שאין זה מקובל חברתית לקלל אדם בפניו או מאחורי גבו, כך אין לפנות אליו בכל כינוי אשר יפגע בכבודו.
אחד העולמות שבהם לשפה ישנה משמעות גדולה במיוחד הוא עולמם של אנשים עם מוגבלות. הגישה לפיה קשיים פיזיים, נפשיים או שכליים מורידים מערכו של האדם פסה וכלתה מן העולם. אחת הדרכים למחוק אותה מבלי להותיר כל זכר היא להסיר מן השפה את הביטויים המקטינים והמעליבים שהיו מקובלים בעבר. ככל שנקפיד על כך יותר כך יגדל הסיכוי שנגדל דור שבו לא יהיה למילים הללו כל מקום, מן הסיבה הפשוטה שאיש לא יכיר אותם עוד.
אפילו ביטויים שאינם נתפסים כמקטינים כמו למשל נכה או עיוור – אינם עושים צדק עם האדם המתואר. אין אדם שמוכן שיתארו אותו על סמך תכונה אחת שלו, חיצונית ובולטת ככל שתהיה. כולנו מעדיפים שיפנו אלינו, יתארו אותנו וידברו עלינו כעל אנשים שלמים שלהם תכונות כאלו ואחרות. באותו אופן בדיוק, כאשר מדברים על אנשים שיש להם מוגבלות חשוב מאד להימנע מביטויים אשר מציגים תמונה מעוותת לפיה המוגבלות היא המרכיב המרכזי והיחיד בהוויה שלהם. בכל תיאור, בכל התייחסות, חשוב לשלב את העובדה שמדובר באנשים שלהם יש מוגבלות. כך ניתן לדבר על 'אדם עם מוגבלות בראייה', 'ספורטאי עם מוגבלות' ולהתייחס אל האדם במלואו ולא רק מן הזווית של הלקות שלו.
שפה נקייה ותקינה היא צעד ראשון וחשוב לעולם משלב, שכל חבריו מקבלים יחס שוויוני. כולנו שואפים לחברה טובה יותר ושפה מתחשבת ומודעת יכולה להיות התרומה הקטנה אך המשמעותית שאנו תורמים למטרה החשובה הזו.
