טארה מק'קלן היא בלוגרית קנדית ואם לשניים. היא גם המקימה של פרויקט הנשמה השמחה – שעוסק בשינוי התדמית של ילדים עם צרכים מיוחדים בכל צפון אמריקה.
בפתח הנאום שנשאה בכנס טד שואלת טארה מק'קלן שאלה לא פשוטה: מה קורה לאם שמקבלת משהו שהיא ממש לא ציפתה לו, משהו שאנשים אחרים רואים באופן שלילי, משהו שנחווה כשבור ופגום?
כאשר טארה מק'קלן ילדה את בתה השנייה, פיפ, הצוות הרפואי סיפר לה שלצערם הרב התינוקת נולדה עם תסמונת דאון. טארה מספרת שבאותו הרגע היא הרגישה שהרופא סטר על פניה והיא למדה לראשונה בחייה את משמעות המילה 'להתייפח'. לדבריה, אף רגע שהיא חוותה עד אז בחייה לא התקרב בעוצמתו לרגע הגילוי.
את הימים הבאים עד לקבלת תוצאות בדיקות הדם טארה העבירה בתפילות ובתחינות שהרופא טעה. לאחר קבלת האבחנה שלפיה מדובר במקרה קשה במיוחד, החלו רגשות האשם: מצד אחד, היא חשה צורך לשחזר כל רגע של ההריון בחיפוש אחר נקודה שבה היא טעתה והביאה על עצמה את המצב. ומן הצד השני – הפחד שהתינוקת הרכה שבזרועותיה מסוגלת לחוש את הכעס והצער שמכריעים את אמה.
האבל שטארה חוותה לא היה רק על החיים שיהיו לבתה התינוקת. האבל נגע גם ליחסים שיהיו לתינוקת עם אחיה הבכור, לדימוי העצמי של טארה עצמה ולהשפעה של השינוי על חייו של בעלה. בכל פעם שהיא הביטה בבעלה באותם ימים ראשונים המחשבה שעלתה בה הייתה על כך שהוא לא יוכל להוביל את בתו לכלולות.
רגע השינוי התרחש מול צוות הרופאים שהסבירו להם את נכונות האבחנה ואת המשמעויות הנלוות. באותו מעמד הרופאים ציינו שאם הם ירצו ילד שלישי הם יוכלו לאבחן את הבעיה לפני הלידה. באותו הרגע נולדו בטארה תחושות של כוונה וייעוד: היא הבינה שהיא לא רוצה את שהטון של הרחמים ותחושת ההחמצה ילוו את בתה לאורך כל חייה. היא החליטה שהיא תחיה את חייה כחיים מאושרים, מבריקים ושלמים. ומכיוון שהיא ומשפחתה בחרו לחיות בצורה הזו – החיים שלהם אכן הפכו להיות כאלה.
אחד הדברים שהכבידו על טארה היה כאשר אנשים באו לברך אותה והברכה הפכה להשתתפות בצער. אבל דווקא בפעם הראשונה שהיא סיפרה על מצבה של פיפ לאדם זר – הקופאית בחנות המתנות בבית החולים – האישה יצאה מהעמדה, אחזה בכתפיה ובירכה אותה. הסתבר שלאותה אישה היה אח עם תסמונת דאון, והחיבוק והברכות שלה נתנו לטארה את ההכוונה שהיא הייתה זקוקה לה. מאותו רגע היא לקחה על עצמה את התפקיד שאותה קופאית ביצעה מולה: לגרום לאנשים להבין שהאהבה גדולה יותר מכל אבחנה בעולם.
פרויקט 'נשמה שמחה' של טארה מק'קלן החל מבלוג קטן ואישי. להפתעתה הפרויקט מדבר לליבם של אנשים רבים מאד, והוא מגייס כספים ותמיכה ברחבי קנדה וארצות הברית. בתה, פיפ, זכתה לככב על שלט חוצות ענק שנושא את המסר המרכזי של הפרויקט: "השונות שלנו היא מה שעושה אותנו יפים". הקמפיין הזה נפרש על פני קנדה כולה, ופיפ היא הילדה הראשונה שלה צרכים מיוחדים שכיכבה על שער של מגזין רחב תפוצה. מוצרים, יומנים וסחורה ממותגת נוספת נושאת את המסר הזה למשרדים, בתים ו – חשוב מכל – מוסדות חינוך ברחבי המדינה.
כיום טארה מק'קלן נושאת בגאווה את דגל השונות. היא מאמינה שהשונות היא ברכה ששינתה את כל חייה לטובה. אותה שונות סייעה לה לעבור את הטיפולים הרפואיים הרבים, התחושות הקשות, השאלות והלגלוגים שהיא ופיפ פוגשות גם היום. טארה מאמינה שהדרך לחיות עם השונות היא לבחור בה בכל יום מחדש, לאהוב אותה ולשמוח בה.
