גיא גורש מהגן במייל, ומיכל הוחזרה לתפקיד הגננת עקב מחאת הילדים וההורים… שני סיפורים מנוגדים ברמת השרון מדגימים את האתגר שמציב שילוב בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך.
השנה התרחשו ברמת השרון שני מקרים מרתקים הנושאים מסרים מנוגדים. בחודש פברואר פוטרה מיכל שחר, הגננת האהובה של גן חצב, בהוראות משרד החינוך אשר פעל על פי הנחייה של וועדה רפואית. הסיבה: הגננת מיכל עושה שימוש בקביים ולכן אינה יכולה לשבת על הרצפה ולשחק עם הילדים. ההורים של ילדי הגן התקוממו כנגד ההחלטה ועיריית רמת השרון הצטרפה למחאתם. המחאה החלה ברשתות החברתיות ומשכה התעניינות ופרסום בכל רחבי הארץ, ובכלל זה התאגדות גננות והפגנות של הורי וילדי הגן. וועדה מיוחדת שהתכנסה במאי פסקה ששחר תוכל להמשיך בעבודתה והגן יותאם לצרכיה. מחוץ לבניין שבו התקיימו דיוני הוועדה הפגינו מאות ילדים וגננות בחולצות שעליהן הודפסו מסרי תמיכה.
המקרה השני, למרבה הצער, מגולל סיפור הפוך לחלוטין. גיא מרמת השרון ביקר פעמיים בשבוע בגן פרטי רגיל. גיא מוגבל פיזית בשל שיתוק מוחין, אך מדובר בילד מתפקד ובעל אישיות כובשת, המלווה בסייעת צמודה. בוקר בהיר אחד קיבלה אמו הודעת דואר אלקטרוני מתנצלת שבה כתבה הגננת שהחל ממחר היא לא תוכל לקבל את גיא לגן שכן הורי הילדים האחרים מתנגדים לשילובו. ככל שזה נשמע לא ייאמן הילד גורש מהגן, מהיום למחר, בהודעת מייל. האם המזועזעת כתבה ברשתות החברתיות פוסט נסער, שזכה לשיתופים רבים.
שילוב ילדים הוא תחום שמעסיק את מערכות החינוך בעולם המערבי כולו ונוצרו סביבו גישות שונות שלכולן מטרה אחת: שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים במסגרות חינוכיות רגילות. בבסיס רעיון השילוב עומדת ההנחה לפיה כאשר משאירים את הילדים בעלי המוגבלויות מחוץ למסגרות הרגילות מדובר באפליה. דיון ער מתקיים סביב השאלה האם המטרה היא לסייע לילדים לעבור תהליך של 'נורמליזציה' אשר יאפשר להם לתפקד ככל האפשר כאנשים 'רגילים'. הגישה העדכנית טוענת ששילוב אמיתי הוא דו-צדדי – במקביל לתהליך הטיפוח של הילד בעל הלקות כדי שיוכל להשיג חיים של כבוד ומשמעות, יש לפעול כדי שהחברה תדע לקבל מבחינה מעשית ורגשית את כל סוגי החריגות והשוני.
בפועל, כפי שניתן ללמוד מההתרחשויות ברמת השרון, אנחנו עדיין נמצאים מרחק רב משילוב מוצלח של בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך. התנגדות ההורים בגן של גיא מלמדת אותנו על עומק הפחד ועל הרגשות השליליים שקיימים בקרב הציבור. תמיכת ההורים בגננת מיכל שחר מראה כיצד קרבה של ממש לאדם בעל מוגבלות מפוגגת את הפחדים ומסייעת לא רק לבעל הלקות אלא גם לסביבתו. ההורים והילדים של גן חצב זכו לחוויה של חינוך לערכים, גיבוש קהילתי ומאבק ציבורי מוצלח – וכל אלו בזכות קרבתם לאישה מיוחדת ואהובה העושה שימוש בקביים. מאידך, מסיפורה של מיכל שחר מתבלטת בחריפות השניות באופן הפעולה של מוסדות המדינה: אותה מדינה עצמה שמחוקקת חוקים שמטרתם שילוב, פועלת כדי להרחיק מהקהילה עובדת מסורה ונדרשת רק מכיוון שיש לה מוגבלות פיזית. ניכר מהמקרה הזה, וממקרים רבים נוספים, שהמדינה טרם הגיעה למצב שבו ניתן לאכוף מדיניות כוללת ומחייבת לשילוב בעלי צרכים מיוחדים.
ממה נובע הפחד משילוב ילד כמו גיא בגן רגיל? ניתן להניח שאותם הורים עצמם שהתנגדו לשילובו בגן הפרטי של ילדיהם, לא יביעו התנגדות כאשר מדובר בחוקים כלליים. עקרון השילוב מקובל על מרבית האוכלוסייה, אבל במקרים רבים מתעוררת התנגדות כאשר מנסים לממשו בפועל. אנשים חוששים מהאחר והשונה. זהו חשש לא רציונאלי שסופו להתפוגג לאחר שהשילוב יהפוך לחיזיון שכיח, כאשר יקרה מה שקרה לילדי הגן של מיכל שחר אשר זכו להכיר אדם שהחברה ניסתה להרחיק מהם.
